מהי קנדידה?
הקנדידה היא סוג של שמר (פטרייה) דיפלואידי.
אם המערכת החיסונית שלנו תקינה אז
לפטרייה אין משמעות מבחינתנו. אנו בולעים אותה, משמידים אותה, ומוציאים אותה יחד
עם כל יתר הפסולת.
אם על ריריות המעיים שלנו הייתה
צמיחה תקינה של חיידקים חיוניים שמונעים את התרבותה, הכול היה בסדר, אבל הנתונים
השתנו.
לעיתים קרובות הפטרייה נכנסת ונשארת
בלי התנגדות. החיידקים שהיו צריכים להילחם בה הושמדו ע"י: אנטיביוטיקה, הוספת
כלור למי השתייה, כימיקלים במזון ובשתייה, חומרים משמרים, חומרי טעם, צבע וריח,
חומצות מאכל ועוד ולאט היא מתרבה.
בשלבים ראשונים עדיין אין תסמינים
ואפשר להגיע למסקנה המוטעית שהפטרייה בכלל לא מזיקה, אבל הסימפטומים מגיעים במוקדם
או במאוחר. במצב קשה יותר היא מפתחת קורים ואז היא גם מסוגלת לחדור דרך
דפנות המעי למערכת הלימפטית, לנדוד בגוף ולהתיישב באיברים השונים כמו: ריאות, אף,
דרכי השתן, נרתיק, ציפורניים, אוזניים ועוד. הפגיעה בדפנות המעי מאפשרת כניסה של
מזון לא מעוכל למערכת הלימפה (תסמונת המעי הדולף) וגורמת לתגובה אלרגית
למזונות רבים. עכשיו רק צריך מספיק סוכר ופחמימות והגוף הופך לבית הארחה לפולש לא
מוזמן ולא רצוי שמתפשט, כובש ומרעיל בשקט את הגוף מבפנים.
בנוסף, אם האדם גם חי בלחץ/במתח,
התנאים ממש אידיאלים עבור הפטרייה. יחד עם התסמינים מתחיל החיפוש אחרי הגורם, וכל
עוד לא חושבים על הפטרייה ומחפשים אותה ספציפית היא נשארת ללא זיהוי.
הקנדידה היא הגורם הנפוץ ביותר בעולם לזיהומים
ממקור פטרייתי, אם כי מינים רבים אינם גורמים נזק לאדם.
כיום מוכרים מאות סוגים של פטריית
הקנדידה, מתוכם מעל 20 סוגים הם פתוגניים - כלומר, מעוררי מחלות בבני אדם.
מחקרים בתחום גילו כי סוגים פתוגניים
אלה מייצרים מעל 100 סוגי רעלנים. כל אחד מרעלנים אלה עלול לפגוע במערכת שונה
בגוף, לדוגמא: חומצה טרטרית, המופרשת ע"י הקנדידה, יכולה לגרום לכאבי שרירים
ולהופעת מחלת הפיברומיאלגיה.
המין הנפוץ ביותר היא Candida
albicans הגורמת
לזיהומים מזדמנים בבני אדם, לרוב בחלל הפה ובנרתיק, וגם אצל חיות. במצב פתוגני
כפטרת, היא התגלתה כגורם חשוב בתחלואה ואף מוות במחלות כשל חיסוני, כגון איידס
וסרטן.
התסמינים (סימפטומים)
התסמינים הקשורים בקנדידה נרתיקית הינם: הפרשת
יתר וגינלית, אודם באזור הווגינה, גרד וצריבה - במיוחד בזמן מתן שתן, הפרעה בקיום
יחסי מין, ולעתים התפשטות סביב אזור פי הטבעת.
המחלה אינה נחשבת למחלת מין, למרות שאפשר להדביק
את בן הזוג על הפין.
מקובל לחלק את המחלה בהתאם לתדירותה: במרבית
המקרים הזיהום אינו חוזר לאחר טיפול תרופתי, אך 10-20% מהנשים לוקות בזיהומים
חוזרים 3-4 פעמים ואף יותר במהלך השנה. במקרים של זיהומים חוזרים הפתוגן הנפוץ הוא
קנדידה מסוג גלברטה ופחות אלביקנס.
במצב של זיהומים חוזרים ייתכנו תסמינים נוספים
הנובעים מהחלשות המערכת החיסונית ע"י הפטרייה: חולשה ועייפות, בעיות עיכול,
צינון וכאבי גרון, בעיות עור ועוד.
התסמינים משתנים מאדם לאדם ויכולים להתפרש
כסימפטומים של מחלה אחרת, ובדרך כלל מאובחנים כקנדידה לאחר שנפסלו יותר האפשרויות
הסבירות. במקרה כזה על הטיפול בפטרייה לכלול דיאטה אנטי-פטרייתית.
הנזק שגורמת הקנדידה
הקנדידה משבשת טווח רחב מאוד של תפקודים פיזיים
ונפשיים.
כיוון שהתסמינים שמגלה הסובל מקנדידה דומים לאלה
של מחלות ידועות אחרות, קיימת סכנה של אבחון מוטעה, וכתוצאה מכך - טיפול בלתי
הולם.
קיימת חשיבות מכרעת לאבחון ראשוני של הקנדידה - כתנאי
להמשך טיפול מוצלח.
בבדיקות דם ומעיים שגרתיות לא ניתן לראות את
הזיהום הפטרייתי. הדרך הבטוחה והמדויקת ביותר לגילוי קנדידה היא בדיקת צואה הנערכת
במעבדה מקצועית, המוכיחה או שוללת את האפשרות של זיהום פטרייתי.
טיפול תסמיני ללא אבחון מעבדתי יסודי וללא
התייחסות למצב האישי של המטופל - עלול להיכשל ולגרום לנזק בריאותי, להוצאה כספית
מיותרת של המטופל ולאובדן האמון והביטחון של המטופל במטפל.
המאבק על הישרדות היא חלק מהחיים. למרות שהצרכים
הבסיסיים והאמיתיים של האנושות הם מעטים, גם המעט לא תמיד היה.
לפני יותר מ-50 שנה, תחושת השובע לא הייתה מובנת
מאליה. אמצעים דלים לרכוש אוכל או מחסור במזון היו נורמה. להאכיל משפחה יום-יום הייתה
משימה קשה. מחלות כמו: סוכרת, שומנים בדם, לחץ דם גבוה, השמנת יתר, בעיות בלב,
סרטן, אוטיזם, אלרגיות, מחלות אוטואימוניות, היפראקטיביות וכו' היו נדירות. האנשים
אכלו מעט וזזו הרבה.
כיום כמיליארד אנשים מאוכלוסיית העולם סובלים
מזיהום פטרייתי ברגלים, בנרתיק, בעור, על הלשון ובאיברים פנימיים.
מה השתנה? המזון והתרופות. בזכות התעשייה המתפתחת
נעלם המחסור והשפע הגיע. עם השפע בא גם מזון לא הכרחי ומזיק לבריאות.
האוכל הפשוט והבריא, פינה מקומו למזון מעובד
ותעשייתי.
טעם וריח טבעיים, הוחלפו בחומרי טעם וריח כימיים.
גידולים טבעיים, הוחלפו בהנדסה גנטית.
עם התזונה הלקויה הגיעו גם מחלות חדשות שכולן
משקפות את הטעות הטרגית שנעשתה. הזיהומים הכימיים לא מזיקים רק לסביבה הטבעית (אוויר,
אדמה, מים, יערות) אלא גם לנו - לסביבה הפנימית שלנו.
נוסף לזה, הוצפנו בתרופות חדשות, חיסונים,
אנטיביוטיקה, הורמונים, סטרואידים, משככי כאבים ועוד. תרופות שמתערבות באיזון
הפנימי שלנו בצורה שאת ההשלכות האמיתיות שלה עדיין אף אחד לא באמת יודע לשער.
התוצאה - מערכת חיסון מוחלשת ומבולבלת עד כדי כך שהיא מתחילה לזהות את האויב בתור
חבר ולהיפך, כמו במחלות אוטואימוניות שבהן הגוף תוקף את עצמו. (צליאק, טרשת נפוצה,
סוגים בדלקת מפרקים, קרוהן, פסוריאזיס, קוליטיס-דלקת כיבית של המעי הגס, סוכרת
סוג1, ועוד)
מערכת החיסון כל כך פגועה שכבר לא מסוגלת לעצור
זיהום פטרייתי.
אנטיביוטיקה איננה תחליף למערכת חיסונית בריאה
ותקינה.
זיהום פטרייתי נובע מתוצאה ישירה של אורח חיים
לקוי ולא טבעי לנו.
דרכי הידבקות בקנדידה
אצל הנשים - זיהום
קנדידה בנרתיק
זיהום קנדידה בנרתיק הינו תופעה שכיחה אשר אחראית
לכשליש מהמקים של דלקת בנרתיק. גורמי הסיכון למחלה זו הינם בין היתר שימוש
באנטיביוטיקה המפרה את האיזון בפלורה הטבעית של הנרתיק, הם: סוכרת, נשאיות איידס,
נשים בהיריון בעיקר בשלושת החודשים האחרונים ולקראת הלידה.
נשים יכולות להידבק בפטרייה בבריכה, בג'קוזי,
בישיבה על אסלת שירותים לא נקייה, כתוצאה מתנאים היגייניים ירודים ובעת קיום יחסי
מין.
רצוי ללבוש לבנים עשויים כותנה הניתנים להרתחה
בכביסה.
קנדידה מסוג אלביקנס גורמת לכ-80% מכלל זיהומי
הקנדידה בנרתיק (קנדידה גלברטה וקנדידה טרופיקליס - אחראיות ל-10% ו-5% מהזיהומים
הקנדידיאליים). באופן כללי, הקנדידה מצויה בנרתיק ומהווה חלק מהפלורה הנורמלית. חוסר
איזון בפלורה יכול לגרום לזיהום קנדידיאלי כאמור לעיל.
אצל הגברים - קנדידה באיבר המין
בלאניטיס זוהי דלקת באיבר המין הגברי הנגרמת ע"י הפטרייה ומתבטאת באודם,
נפיחות, פצעים, כאבים, גרד וסדקים.
הקנדידה עלולה לדגור חיצונית גם ללא
תסמינים, ואז הגבר הוא נשא של הפטרייה, מצב שכזה עלול להדביק את האישה בזמן קיום
יחסי מין.
כלל האוכלוסייה - קנדידה בחלל הפה
קיים חשש להידבקות באמצעות נשיקה או
באמצעות מין אוראלי; חשד לקנדידה בחלל הפה יכול לעלות בעקבות מראה של שכבה לבנה על
הריריות בפה. במקרה כזה, אין להשתמש בכלי סכו"ם משותפים או בכוס משותפת. מיד
עם תום הטיפול יש להחליף מברשת שיניים ולהשתמש בחדשה.
כלל האוכלוסייה - פטריות בציפורניים
ובכפות הרגליים
מדבק מאוד. אין להשתמש בנעליים,
גרביים ומגבות משותפים.
רצוי להשתמש בגרבי כותנה הניתנות
להרתחה בכביסה.
חשוב לדעת
כאשר הפטרייה היא פנימית - כלומר,
נמצאת בפלורת המעיים - היא אינה מדבקת.
כאשר
הפטרייה היא חיצונית - היא מאוד מדבקת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה