תסמונת טורט או טוראט היא הפרעה נוירו-פסיכיאטרית
[תסמונת טוראט - הגדרות, מאפיינים ודרכי טיפול - באתר פסיכולוגיה עברית] באה לידי
ביטוי בטיקים מוטוריים וקוליים. באופן סטריאוטיפי מייחסים למתמודדים עם טורט שימוש
בשפה גסה באופן בלתי נשלט, אולם תופעה זו מתרחשת רק במקרים קיצוניים של המחלה
ובקרב אחוז קטן מהלוקים.
התסמונת נקראת על שם הנוירולוג הצרפתי
ג'ורג' ז'יל דה לה טורט, אשר אבחן אותה לראשונה בשנת 1885.
תיאור התסמונת
עפ"י ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי
(DSM IV TR), מאופיינת תסמונת טורט
בתנועות ובקולות קצרים החוזרים על עצמם באופן לא ריתמי, המוגדרים כטיקים.
טיקים הם ביטוי לתופעה נוירו-התפתחותית.
טיקים מוטוריים אופייניים כוללים: מצמוץ
בעיניים, עווית בפנים, הטיית הראש, הסטת מבט, תנועות פתאומיות של הגפיים, מתיחות
של צוואר, הכתף או אחת הגפיים, קפיצות.
טיקים קוליים אופייניים כוללים: תנועות
רחרוח, קולות כחכוח גרוני, המהום, משיכה באף, שיעול טורדני, נהימות, הגיית הברות,
מלים וחזרה על משפטים.
הטיקים עשויים להיות פשוטים; מעורבת קבוצת
שרירים אחת ונמשכים כאלפית שנייה.
טיק תנועתי פשוט יכול להתבטא - במצמוץ
עיניים ובזריזות כתף.
טיק קולי פשוט יכול להתבטא - בכחכוח גרון
ובהמהום.
הטיקים המורכבים נמשכים מספר שניות ומשך
הופעתם ארוך יותר מהטיקים הפשוטים. בטיקים אלו מעורבות כמה קבוצות שרירים ופעמים
רבות הטיק המורכב מערב מספר טיקים פשוטים.
הטיק המורכב נראה פעמים רבות מכוון למטרה
כלשהי, כמו במקרה שמדובר במתיחת צוואר תוך הסטת מבט.
טיק קולי מורכב יכול להתבטא - באמירת מילה
או משפט.
הטיקים המוטוריים מופיעים בין הגילים 3-8,
מספר שנים לפני הופעת הטיקים הקוליים. מהלך הופעת הטיקים הוא בדרך כלל גלי, כלומר
החמרה והטבה לסירוגין בעוצמה ובתדירות. ההחמרה מגיעה לשיאה בתחילת העשור השני
לחיים, וברוב הלוקים מורגשת הקלה משמעותית לקראת סוף ההתבגרות. עם זאת, אצל
המתמודדים עם מצב רפואי זה גם בבגרות עלולים להתווסף תסמינים קיצוניים יותר של
התנהגות אלימה, הכוללים טיקים מוטוריים הגורמים לפציעה עצמית, כמו הכאה או נשיכה
עצמית, וטיקים קוליים הנושאים תוכן מילולי גס, קללות ועלבונות כלפי אחרים. תופעות
אלו מופיעות במקרים קיצוניים בלבד, למרות שבאופן סטריאוטיפי נתפסות בטעות כמאפיין
העיקרי של טורט.
אין זה מדויק לתאר את הטיקים כתנועות
לא-רצוניות בלבד, שכן רבים מהטיקים נתונים לעתים קרובות לשליטה חלקית. עדות לכך
היא יכולתם של רוב המתמודדים לדכאם לתקופות זמן קצרות. הלוקים מדווחים על תחושה
מקדימה אופיינית לטיקים הכוללת מתח פנימי או דחף בלתי נשלט, בעוד שלאחר ביצוע הטיק
או סדרת טיקים מורגשת הקלה.
הופעת הטיקים מושפעת ממספר גורמים הכוללים:
לחץ פסיכו-סוציאלי בחיי היומיום, חרדה, התרגשות ועייפות. דווקא פעילות הדורשות קשב
ושליטה מוטורית עדינה כמו: קריאה בקול, נגינה, עיסוק בספורט - מעלימות לעתים את
הטיקים באופן זמני.
הפרעת טיקים מתחילה בדרך כלל בילדות,
ומאופיינת בטיקים תנועתיים ו/או קוליים. מהלך ההפרעה מאופיין בתנודתיות משמעותית
בשכיחות ועוצמת הטיקים. מגיל 10, פחות או יותר, רוב הילדים מספרים כי להופעת הטיק
קודמת תחושה של אי נחת או אי שקט בגוף.
במחקרים רבים ההפרעה מלווה בבעיות אחרות -
רגשיות, התנהגותיות וקוגניטיביות. ילדים רבים סובלים מתסמינים טורדניים-כפייתיים
וקשיי קשב וריכוז כמו גם מהתקפות זעם, דיכאון, חרדה ולקויות למידה.
בקרב רוב הסובלים מההפרעה, מורגשת עלייה
כללית בחומרת הטיקים לפני גיל ההתבגרות 10-12 שנים, וירידה בתסמינים לקראת גיל 18.
רק אצל כרבע מהלוקים בתסמונת, סימני ההפרעה נשארים גם בגילאי הבגרות.
בילדים המשויכים למצבים רפואיים השייכים לאוטיזם
יש שיעור של 6.2% הלוקים בטורט, שיעור גבוה פי 10 מבאוכלוסייה הכללית.
הקשר התורשתי
ככל הנראה יש לתסמונת טורט בסיס גנטי,
כיוון שהיא מופיעה במשפחות מסוימות בשכיחות גבוהה יותר מאשר במשפחות אחרות. לרוב
הסובלים מטיקים יש קרובי משפחה נוספים הסובלים מהתופעה.
הסיבות להופעת טיקים אינן ידועות בבירור,
אולם מדובר בשילוב גורמים תורשתיים וגורמים סביבתיים. ידוע כי מעורבים מסלולים
במוח המעבירים מידע בין קליפת המוח (הקורטקס) לבין הסטריאטום שאחראי על בקרה של
תנועות. גורם נוסף המעורב בהופעת הטיקים הוא דופמין, אחד ההורמונים הפעילים
בתקשורת בין תאי העצב במוח.
בזמן שינה הטיקים אינם מתרחשים כלל.
במחקרים על שנתם של המתמודדים עם טורט, נתגלה כי אצל רבים איכות שינה ירודה.
עייפות, לחץ וחרדה מגבירים הופעת טיקים
בחלק גדול מהילדים, בעוד שעלייה בריכוז ורגיעה מפחיתים את הופעתם.
תסמונת טורט מופיעה באחוז אחד מהילדים.
לעומת זאת, טיקים נפוצים הרבה יותר ועפ"י נתונים ממקורות רפואיים שונים, עולה
כי בין 10-15 אחוז מהילדים סובלים מטיק זה או אחר בשלב כלשהו בילדותם. ברוב המקרים
הטיקים חולפים מעצמם ולא מלווים במצוקה.
אבחנה
תסמונת טורט נמצאת על רצף רבגונית ורחבה של
הפרעות טיקים בעלות עוצמה ותדירויות שונות. הפרעות טיקים שונות מופיעות בקרב 5%
מאוכלוסיית הילדים, בעוד תסמונת טורט נדירה הרבה יותר.
אין בדיקות מעבדה או בדיקות הדמיה לזיהוי
תסמונת טורט, והאבחנה נעשית עפ"י התסמינים שתוארו לעיל, וכן, בעזרת תולדות
החולה (אנמנזה) בירור ותשאול מצבו הרפואי, הפסיכולוגי והפסיכיאטרי של הילד. רק
לעתים רחוקות נעשות בדיקות נוספות כגון: בדיקות דם, EEG או MRI - כדי לשלול מחלות אחרות.
תופעת הטיקים מאובחנת כתסמונת טורט בתנאים
הבאים:
*הופעת טיקים לפני גיל 18.
*הופעת טיקים במשך שנה לפחות, הכוללים הן
תנועות גוף (טיקים מוטוריים) והן קולו או מילים (טיקים קוליים), אך לא בהכרח בו
זמנית.
*הופעת טיקים מספר פעמים ביום (לרוב
בסדרות), כמעט כל יום. משך התקופה הארוך ביותר ללא טיקים הוא פחות משלושה חודשים.
*הטיקים לא מופיעים כתוצאה מגורם ידוע אחר,
כמו פרכוסים או תרופות מעוררות.
אפידמיולוגיה
תסמונת טורט והפרעות טיקים מוטוריות
וקוליות אחרות מתגלות בחלקים שונים ברחבי העולם, לכן הסברה היא כי הן אינן תלויות תרבות.
ההערכה היא שבקרב האוכלוסייה האירופית
והאסייתית מופיעה טורט אצל 4-6 מכל 1000 ילדים. לעומת זאת, הפרעות טיקים חולפות
ופשוטות הן שכיחות יחסית ומופיעות בקרב 6-20% מכלל הילדים.
הטיפולים הקיימים
למרות התקדמות מסוימת בעשור האחרון, עדיין
לא נמצאה תרופה מלאה למצב רפואי זה. עם זאת, קיימות מספר אפשרויות טיפול, תרופתיות
ואחרות, להקלה על תופעת הטיקים.
לרוב משלבים מספר דרכי טיפול להשגת תוצאה
מרבית.
התערבויות חינוכיות - קבוצות תמיכה המעלות מודעות לטורט ותופעותיה,
מעלות את ההבנה והסובלנות, ועשויות להביא להשפעה חיובית בהתפתחות הסימפטומים.
שיתוף פעולה פעיל עם בית הספר חיוני להתנהלות מתואמת בכיתה ותכנון אופטימלי של סדר
היום.
תזונה - יש לצמצם למינימום את צריכת הקפאין, שכן הוא
עשוי להחמיר את הטיקים בחלק מן הילדים, פרט לכך לא נמצא קשר בין דיאטה מסוימת
לשיפור במצבו (אם כי ברור שתזונה מאוזנת ובריאה עדיפה).
פסיכותרפיה - טיפול זה עשוי להועיל בשיפור הערך העצמי, ההתמודדות
החברתית, הלחץ על המשפחה וההתמודדות בבית הספר, אך לא ברורה השפעתה הישירה על
חומרת הטיקים.
טיפול התנהגותי וקוגניטיבי - טיפול זה הוא המועדף בהפרעה טורדנית כפייתית,
ונמצא יעיל גם בתסמונת טורט, הן בהקלת הטיקים והן בפיתוח מיומנויות סביבתיות
המסייעות להתמודד עם טורט.
אחד הטיפולים שנמצא יעיל ביותר בילדים
ובמבוגרים כאחד הוא טיפול התנהגותי הנקרא "אימון בהכחדת הרגלים" מטרת
הטיפול היא להגביר מודעות לטיקים, לגירויים המחמירים אותם או המקלים עליהם,
ובמיוחד מודעות לגורמים המקדימים להם ובעזרתם לתרגל יצירת תגובה מתחרה לטיק כאשר מזהים
סימנים לבואו. כאשר המטופל חש שהטיק מתקרב, הוא מסגל את עצמו לפעול בתנועה רצונית
מתחרה ובכך לבטל את הטיק. בהדרגה ילמד לוותר עליה ויסתפק במחשבה בלבד. שיטת טיפול
זו עדיין לא נמצאת בשימוש נרחב, ועדיין מתקיימים מחקרים כדי לאשש את יעילותה.
טיפול תרופתי:
תרופות אלפא אדרנרגיות - המפחיתות את
הגירוי האדרנרגי במערכת העצבים המרכזית.
תרופות אנטי פסיכוטיות - המשפיעות בעיקר על
המערכת הדופמינרגית ע"י חסימת הרצפטורים לדופמין. תרופות אלו ניתנות במקרה של
כישלון בטיפול בקבוצת התרופות הראשונה ובמקרים חמורים של טורט, שכן אלו תרופות
בעלות תופעות לוואי רבות.
טיפולים תרופתיים נוספים כגון: טיפול בתרופות אנטי פרקינסוניות, תרופות
מרפות שרירים, והזרקת בוטוליניום טוקסין לקבוצת שרירים ספציפית, הנמצאת בשימוש
בעיקר אצל מטופלים שאצלם קיים טיק מרכזי מסוים אליו מכוונת הזריקה.
לסיכום
סוג הטיפול בטורט ומועד תחילתו נקבעים
עפ"י חומרת התסמינים המוגדרת, לפי חומרת הטיקים ומידת השפעת התסמינים על
התפקוד היומיומי, הדימוי העצמי, היכולת הלימודית וקיום מערכת יחסים בינאישית. מאחר
והופעת התסמינים נושאת אופי גלי (כלומר מחריפה ונרגעת לסירוגין), יש הגורסים כי
מוטב להחיל טיפול הכולל התערבויות חינוכיות ושינוי הרגלים מאשר טיפול תרופתי.
רבים הם המתמודדים עם תסמונת טורט בהצלחה
ללא תרופות.
אלה המתמודדים עם הפרעות נוספות כמו: הפרעת
קשב, הפרעת כפייתיות טורדנית, דיכאון או הפרעה דו-קוטבית - מומלץ על טיפול בהפרעה
הנלווית הגורר מאליו הקלה בטיקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה