הפין. הזין. השמוק. הקטן. השנורקל. הזרנוק.
המה-שמו. השמוליק. השטרונגול. הזובי. הפרמשטק. הכלי. הזרבוב. הג'ונסון. הווילי.
הנחש בעל העין האחת. החבילה. הבולבול.
אם לאיבר המין הגברי הממוצע היה
סנטימטר על כל כינוי, היינו נוסעים במכוניות באורך 20 מטר.
בכלל, מכל רמ"ח האברים שיש לנו,
אף אחד לא מתוקשר כמו הזין.
בזמן שחצי מהאוכלוסייה התברכה באיבר
הכול כך מהולל הזה (והחצי השני ישמח להתברך בו לפחות פעם בשבוע), מפתיע לגלות כמה
מעט אנחנו יודעים עליו. להריץ עליו בדיחות זה דבר אחד; להבין למה הוא נראה כמו
שהוא נראה, עושה את מה שהוא עושה - ובמקרים אחרים, לא עושה את מה שהוא אמור לעשות
- זה כבר עניין אחר.
האנטומיה של הכלי
הפין בנוי משלושה חלקים עיקריים:
השופכה
שני צילינדרים ארוכים, שמרגע זה
והלאה יכונו - "גופי ההזקפה"
גוף ספוגי ממנו בנוי ראש הפין
השופכה ממוקמת מתחת לגופי ההזקפה
ומוקפת בצינור ספוגי, שקצהו מהווה את ראש הפין. היא משמשת להכוונת השתן החוצה,
ומיד לאחר שהשתן יוצא, הסיבים האלסטיים בדופנותיה גורמים ל"קריסת"
השופכה. מיותר לציין פעולה נוספת שלה - העברת הזרע מהאשכים אל אוויר העולם.
טיפוס במעלה הצינור עד הקצה מגלה את
העטרה; עור העטרה רגיש מאוד ולרוב מוגן על ידי העורלה, שמשמשת ככיסוי.
העורלה מחליקה קדימה ואחורה בקלות על
גבי העטרה; בכדי להקל על ההחלקה יש בלוטות קטנות המפרישות מעין חומר סיכה, אבל
כשלא מקפידים לנקות את האזור הזה בקביעות, חומר הסיכה מתגבש לחומר המכונה
"סמגמה".
יש הטוענים שהחומר הזה מיותר לגמרי
וסתם פוגם בהיגיינה, ואחרים סבורים שהוא הכרחי מכמה סיבות: הוא יכול לקטול חיידקים
ולמנוע זיהומים בפין, הוא מסכך טבעי שמסייע בזמן קיום יחסי מין והוא שומר על העטרה
לחה, כך שאינה מאבדת מרגישותה.
באמצע חלקה התחתון של העטרה ניתן
למצוא קפל עור קטן (בלטינית: פרנולום), שנמשך מהעורלה לכיוון פתח השופכה. תפקידו
של קפל עור זה אינו ידוע, אך לעתים הוא עלול להסב כאב בעת זקפה אם הוא קצר מדי.
גופי הזקפה הם צילינדרים ארוכים
הממוקמים זה לצד זה בחלקו "האחורי" של הפין ומכילים דם. בעת זקפה כמות
הדם בצינורות אלה גדלה, כיוון שזרימת הדם פנימה גדלה, בעוד שזרימת דם החוצה קטנה.
הצינורות מתמלאים עד תום בדם, ובכך גורמים לפין להזדקף. בכדי להבטיח אספקת דם טובה
יש כמה כלי דם הנמשכים אל גופי ההזקפה, ורשת צפופה של עצבים אחראים לפתיחת וסגירת
כלי הדם המתאימים בעת הזקפה.
כיוון שהפין משולל עצמות או משהו
דומה שיעניק לו קשיחות, הוא מחובר לעצם הערווה ע"י רקמות חיבור חזקות. חוזקן
של אלה קובע את אופי הזקפה מבחינת אורך וכיוון: אם רקמה אחת חזקה מהשנייה יזדקף
האיבר עם נטייה לכיוונה. אם שאלתם את עצמכם מדוע יש כאלה שאצלם העסק נוטה לכאן או
לשם - זאת בדיוק הסיבה.
תהליך הזקפה נשלט בעיקר על ידי תאי
העצב בחוט השדרה, ועד כמה שזה עלול להישמע מפתיע, מדובר בתהליך אוטומטי. נכון
שלבעל הפין יש חלק בדבר, אבל רק במידה מסוימת; למשל כשהוא חושב או לא חושב על
מישהו/ משהו.
רוצים הוכחה לכך שהזקפה נשלטת על ידי
חוט השדרה?
קחו ויברטור וקרבו אותו לאיבר.
הוויברציות של המכשיר יעוררו את קצות העצבים המצויים בעטרה ויגרמו לזקפה באמצעות
מנגנון רפלקסיבי בחוט השדרה - בדיוק כמו רפלקס המכה בברך, הגורמת לכיווץ אוטומטי
של השרירים ברגל, רק יותר כיף.
"עצבי ההזקפה" שנמשכים
מחוט השדרה לפין גורמים להגברת זרימת הדם לתוך גופי ההזקפה ולהפחתת הזרימה החוצה,
וכך מתמלאים גופים אלה בדם וגורמים לזקפה.
מתי הוא לא יזדקף?
כשאין שום רגש של תשוקה, כשזרימת הדם
פנימה נמוכה מדי, או כשהעצבים הקשורים לפין פגועים. אתם בצרות - הזקפה תהיה מוגבלת
ואפילו תיעלם לגמרי. אבל לזה עוד נחזור.
בתנאי שהכול בסדר, רוב הגברים מתחת
לגיל 40 מתעוררים עם זקפה.
גבר ממוצע באמצע שנות ה-40 לחייו
חווה זקפת בוקר 3-4 פעמים בשבוע. בין לבין, הורמוני המין שלו והדחף המיני עולים
בתחילת גיל ההתבגרות, ואז יורדים ומתייצבים.
גבר בריא בן 60 מייצר אותה כמות
טסטוסטרון כמו ילד בן תשע.
אבל כל הנתונים המעודדים האלה לא ממש
עוזרים לגברים מבוגרים להגיע לזקפה כתוצאה מגירוי.
מחקר שנערך בארה"ב הראה כי
גברים בגיל 65-48 נזקקו לזמן ארוך פי חמישה מאשר גברים מתחת לגיל 30 כדי להעמיד את
איבריהם. הסיבה: האיבר מזדקן, כלי הדם מתקשים והאשכים מתכווצים ומאבדים מקשיחותם.
מעניין לציין שתחת השפעת תרופות
מסוימות או ניתוחים שונים עלולה להיווצר תופעה שנקראת "שפיכה לאחור":
הזרע חודר אל שלפוחית השתן במקום לצאת החוצה.
החדשות הטובות הן שמדובר בבעיה פתירה
מבחינה רפואית.
תפקידים וסמכויות
השתנה - פשוט וברור. הפין משמש כהארכה לשופכה, דבר המאפשר לגברים להשתין
בקלות, בכל מקום שיחפצו, ובלי שהשתן יישפך ספונטנית.
מין - הנחת יסוד: פין זקוף יכול לספק תענוג, וזה מצריך זקפה ראויה. זו
מתקיימת בתנאים הבאים: שתהיה רמה מסוימת של ליבידו (תשוקה), שיהיה זרם תקין של דם
הנכנס ויוצא ושההנהלה - כלומר מערכת העצבים - תתפקד כמו שצריך.
רבייה - האבולוציה הוכיחה שזקפה
היא שיטה לא רעה בכלל להחדרת הזרע הגברי לרחם הנשי (היא יעילה גם לצרכי אוננות,
כמובן, אבל מי יודע אם זאת היתה הכוונה המקורית של המעצב).
בעת השפיכה, כמות מסוימת של נוזל
ערמונית ותאי זרע מוזרקת לתוך השופכה באזור הערמונית. הזרע נדחף דרך השופכה על ידי
כיווצים מהירים של השרירים שנמצאים בדופנותיה ואז נפלטים דרך הפין, בדרכו אל
ביציות האישה.
בכדי למנוע מהזרע להגיע למקום הלא
נכון (כלומר לשלפוחית השתן, הקרובה יותר), פתחה של שלפוחית השתן נסגר באותו רגע על
ידי סוגר קטן - וזו גם הסיבה לכך שלא ניתן להשתין ולפלוט זרע בו זמנית. בקיצור, אם
לשחק בעניינים לשוניים, באנגלית "לגמור" זה "to come" - ובתרגום מילולי, "לבוא" - ויש בזה משהו: המטרה
מושגת ברגע שהזרע מגיע ליעדו.
הזורעים ברינה
עכשיו הגענו לזרע. והוא, כמה קטן -
ככה ממזר. בסמ"ק של נוזל זרע מתרוצצים בין 90 ל-110 מיליון זרעים איכותיים,
שאורכו של כל אחד מהם הוא 0.0508 מ"מ. כל זרע מכיל 32 סוגי כימיקלים, מינרלים
ואנזימים, כולל ויטמין סי, ויטמין B12, סולפט, אבץ, נחושת, מגנזיום ופוטסיום. כדי
לשמור על האיכויות האלה, בבנק הזרע שומרים את התרומות בטמפרטורה של מינוס 35 מעלות
צלסיוס. לא פחות.
75 אחוז מהגברים יכולים להשפריץ את
הזרע למרחק של 15.2 ס"מ, כשמהירות הפליטה עומדת על 55 קמ"ש. כשהוא שוחה,
לזרע נדרשת שעה אחת כדי לעבור מרחק של 17.8 ס"מ, ומהירות השיט שלו ביום רגיל
(כשאין גלים) היא שלושה מילימטרים בשנייה.
בשביל שתתקיים הפריה, המסלול הרגיל
הולך כך: הגבר פולט את הזרעים לתוך הנרתיק. הזרעים עטופים במעטפת צמיגית ונוזלית
שמקורה בהפרשות בלוטות העזר, ותפקידה להגן על הזרעים מההשפעה ההרסנית של חומציות
הנרתיק. המעטפת אכן עושה את המוטל עליה, אבל רק למשך 30-15 דקות - בסופן היא הופכת
לנוזלית, וזרעים שנחשפים לחומציות הזו מושמדים.
הזרעים המהירים והחזקים מגיעים לאזור
צוואר הרחם, ומשם, בתנועות שחייה נגד כוח הכבידה, עולים תוך פחות משעה לאזור
המרוחק של החצוצרה. רק בין 100 ל-200 זרעים שורדים עד לשלב הזה, וגם הלאה: החצוצרה
מפרישה נוזל בסיסי עשיר בסוכר, שמזין את תאי הזרע ומאפשר להם להתקיים בזמן ההמתנה
לביצית, אבל הצידה הזו מספיקה ל-72-48 שעות. כל השאר תלוי בביצית שמשתחררת.
חשוב לומר על "נוזל טרום שפיכה" - הוא מופרש מבלוטות מיוחדות הממוקמות בצידי
השופכה, ומטרתו לנקות אותה משתן כהכנה למעבר הזרע. הצרה היא שבתוך נוזל זה, המכיל
ויטמינים ומינרלים שונים המגנים על הזרע, קיים גם ריכוז מסוים של הדבר עצמו: תאי
זרע. המשמעות הפרקטית של כל זה היא ששיטת ה"אל תדאגי, אני אגמור בחוץ"
עשויה פשוט לא להספיק.
מהו האורך הנורמלי?
שאלת השאלות היא מהו האורך הנורמלי
של הפין?
אורכו של הפין צריך להיות כזה שיוכל
להיכנס לנרתיק.
במצב של רפיון אורך הפין משתנה, ולפי
הירחון האמריקאי לאורולוגיה הוא 8.8 ס"מ בממוצע במצב רפיון, ו-12.8 ס"מ בזקפה.
הנתון הזה נשמע קצת מכווץ, כי הוא מתייחס לכלל האוכלוסייה; לפי חברות לייצור
קונדומים, המודדות את הממוצע בקרב האוכלוסייה הפעילה מבחינה מינית, הממוצע גדול
יותר ועומד על 16.3 ס"מ.
תיאוריה אורולוגית מכובדת טוענת
שהווגינה רגישה רק ב-7.8 ס"מ הראשונים שלה, ולכן לא רק שפין ארוך במיוחד אינו
יעיל במתן סיפוק לאישה - הוא עלול גם להסב
לה כאב.
דובר האסכולה, האורולוג ד"ר
פאולו פלמה הברזילאי, טוען: "גבר זקוק לפין באורך 6.8 ס"מ כדי שהוא
והפרטנרית ייהנו מהמשגל. בזמן עשיית אהבה, מה שחשוב הוא עוביו של הפין. איבר
שהיקפו קטן מ-8.8 ס"מ אינו מספיק כדי לספק אישה".
מיתוסים
אין קשר בין מידות הגוף לגודל הפין.
כף יד, אף, כף רגל - הכול אגדות אורבניות.
הממדים של גברים שחורי עור. מצד אחד,
חלק ממה ששמעתם - נכון.
מכון קינגסי לחקר המין מדווח שהאיבר
השחור הקטן ביותר שהוא נתקל בו היה באורך 12.7 ס"מ.
ההבדל האמיתי בין לבנים לשחורים טמון
לא בגודל, אלא במבנה.
לזכרים לבנים יש פין שעובד כמו אנטנה
- קטן במצב רפוי, הרבה יותר גדול בזקפה.
אצל השחורים קיים מבנה אחר: הפין
מגיע כמעט למלוא פוטנציאל האורך שלו במצב רפוי, ומתארך מעט מאוד בזמן זקפה.
השורה התחתונה: ההבדל האמיתי הוא
במצב הרפוי. אז תתעודדו.
מה שלא עשה הטבע תעשה הפומפה
הבנת שהגודל באמת לא קובע - ועדיין
היית רוצה שהחבר הקטן שלך יהיה קצת יותר גדול. ובכן, שלוש הדרכים המוכרות להגדלת
העסק מתחילות אי שם בממלכות הערביות הקדומות, ממשיכות בפומפות מתקדמות יחסית
ומסיימות את דרכן בחדר ניתוח לקראת השתלה.
הארכת פין ניתנת להשגה בשתי דרכים -
אחת מכנית והשנייה כרוכה בהתערבות כירורגית.
ישנה גם דרך "טבעית", אלא
שלמרבה הצער מדובר בקשקוש מוחלט. אבל אליה עוד נגיע.
הגדלה באמצעות משאבות, תומכים
ומחוכים.
העיקרון פשוט: המשאבות מגדילות את
העסק ע"י שימוש בוואקום מסביב לפין, שתורם לזרימת הדם לאיבר. זה דומה במידה
מסוימת למצב שהאיבר נמצא בו בזמן זקפה מלאה תוך גירוי מיני חזק.
המשאבות - הן השיטה הכי פופולרית
ועושות את העבודה הכי טוב. מצד שני, אפקט ההגדלה לא נמשך זמן רב. ברגע שהמשאבה
מסיימת את תפקידה, הוא פשוט נעלם. שימוש לא נכון, אגב, יכול לגרום לנזק רציני.
ישנם בשוק גם תומכים מכניים ומעין
מחוכים שנועדו למלא מטרה זהה, אבל חשוב לציין שהם, בדיוק כמו המשאבות, רק גורמים
לפין להיראות ארוך יותר או עבה יותר בזמן הזקפה. סנטימטרים של ממש האמצעים האלה לא
מוסיפים.
ניתוח - ניתוח הגדלה באמצעות שתל
נחשב בתחילת דרכו לבלתי מומלץ פשוט בגלל ניסיונם הדל של מנתחים בתחום, אבל היום
הוא מומלץ יותר בזכות הניסיון שהצטבר עם השנים.
לרוע המזל, פעמים רבות אורך הפין
המשופץ אינו מספק את בעליו. מעבר לזה הניתוח לא זול, וצריך לבחור את המנתח בקפדנות
תוך שימת דגש על ניסיון מוכח. ולבסוף, צריך להביא בחשבון תקופת התאוששות ארוכה.
ההתכווצות המתסכלת שחווה הפין בתנאי
קור?
ההתכווצות היא למעשה נסיגה של האיבר
לתוך רקמת השומן העוטפת את עצם הערווה. מדובר בטריק אבולוציוני מתוחכם, שנועד להגן
על היקר מכל מפני הקור (במלים אחרות, למנוע ממנו לקפוא ולנשור). אז אולי הנטייה
השבלולית הזאת מביכה קצת את הבעלים של האיבר, אבל לפחות היא מבטיחה את המשך שיתוף
הפעולה ביניהם.
ג'לקינג - הדרך הטבעית מבוססת על עיסוי בפין ותרגילים שונים. היא אולי נשמעת
מבטיחה, אבל איגוד הרופאים האמריקאי פוסל אותה מכל וכל (דו"ח האיגוד על אתרי
האינטרנט הרלוונטיים קבע כי "שום דבר שם לא אמיתי, חוץ מה-www שבתחילת כתובות האתרים").
במה מדובר בכל זאת?
גרסה אחת טוענת שהג'לקינג היא טכניקה
ערבית עתיקה שהתפתחה מהמנהג של אבות להשיא את ילדיהם הצעירים, בין הגילים 17-10.
כדי למנוע בושות הם לימדו אותם כיצד להונות את רעייתם המיועדת באמצעות הגדלת הפין.
על פי גרסה אחרת מדובר בשיבוש של הביטוי האנגלי Jerking off, שמשמעותו "לאונן" - ומכאן שדווקא
לאירופים מגיע קרדיט על השיטה.
איך שלא יהיה, השיטה פועלת (או לפחות
מבטיחה לפעול) על עיסוי שתי חתיכות של רקמות בפין שיכולות להתרחב ולהכיל יותר דם.
אין בה שום דבר מכני או תרופתי, והיא מציעה מספר דרגות של השגת גודל, גם לאיבר
הרפוי וגם לזקוף. אבל שוב - אין שום הוכחה שכל העסק הזה באמת עובד.
מפתה למרות זאת?
ברחבי האינטרנט אפשר למצוא הוראות
לשיטה, אבל כדאי לקחת בחשבון את העובדה שהן נעות בין חצי-מדויקות למסוכנות לגמרי.
בכדי לבחור את האתר שמתאים לך, כדאי שתשים לב לכמה דברים בסיסיים, כמו למשל שיהיה
חומר הסברתי שיכלול טקסט, תמונות שמראות צעד אחרי צעד או הסבר בוידאו; שהתוכנית
תציע תמיכה; שלצוות יהיה ניסיון רפואי; ולא פחות חשוב - בדוק טוב-טוב אם התמונות
שמציג האתר לא משופצות בפוטושופ.
אורגזמה
אורך כזה, אורך אחר - הכי חשוב
שהאיבר יגיע לשיאו ברגע האמת. אבל ממה בדיוק מורכב השיא הזה?
ים טררם יש סביב האורגזמה, ובצדק.
כשגבר מגיע לשיא, הדופק שלו קופץ מ-70 ל-180 פעימות לב בדקה בממוצע, קצב הנשימה
מואץ מ-15-12 ל-40 נשימות בדקה, ולחץ הדם הדיאסטולי קופץ ל-100. במקביל, השרירים
בבסיס הפין מתכווצים באופן קצבי. וכל הסיפור הזה, של אורגזמה ממוצעת, נמשך עשר
שניות.
רבע מכלל הגברים יכולים להגיע
לאורגזמה בזמן הבשלות המינית תוך פחות מדקה, וחלק קטן מהם בפחות מעשר שניות. שליש
מהם יכול לגמור חמש פעמים ברצף, ושני אחוזים יכולים לחוות עשר אורגזמות
ברצף.
עדויות שנאספו במכון קינסי הראו
שבקרב 22 אחוז מהגברים האורגזמות נעשו יותר ויותר אינטנסיביות אחרי גיל 35, ו-52
אחוז אמרו שהשיא היה טוב יותר כשהסקס היה ארוך ומתמשך. מסקנה: מספיק עם
ה"זבנג וגמרנו".
תחזוקה שוטפת
אורגזמות זה יפה, אבל כדי להגיע
אליהן בשלום צריך קודם כל לנקוט בכמה כללי זהירות.
למה? כי ככל שהפין קשיח יותר - כך
הוא יותר פגיע.
עצוב, אבל נכון: גברים הכי פחות
מוגנים דווקא בזמן שהם מרגישים בשליטה מקסימלית. ואם לנקוב במספרים - בארה"ב
חיים כיום לא פחות מארבעה מיליון גברים שאיבר המין שלהם נפגע במהלך עשר השנים
האחרונות בזמן אוננות או קיום יחסי מין. אבל אפשר להימנע מזה. הבנה של האנטומיה
וקצת הגיון בריא יעשו את העבודה יופי.
בלי מכות - פציעות רבות נגרמות מניסיונות
כושלים להיפטר מזקפה באמצעות בגד צמוד או צ'פחת הרגעה, וזו שיטה נהדרת לפגוע קשות
באיבר היקר לך מכל.
הקטן התעורר בתזמון גרוע? תבלע את
הצפרדע ותן לזה לעבור לבד.
שמן את מוט ההילוכים - סקס בלי חומר סיכה הוא
פשוט תאונה שמחכה לקרות.
במקום להשתחל פנימה ולגלוש, איבר
המין שלך עלול להיתפס ולהתעקם כשהוא עושה את דרכו, וזה לא נעים בכלל.
חלק מהתנוחות מסוכנות - אקסטרה זהירות נדרשת
כשהגברת למעלה. תזוזה אחת לא נכונה - וחטפת נקע.
הכי חשוב, וודא שאין לה כוונה לסובב
את האגן באופן שמקפל לך את האיבר.
אל תתבייש - רעש שבר או קנאק, ולא
חשוב כמה אתם באטרף, דרוש טיפול רפואי ללא דיחוי.
מילה של גבר
נחזור אחורה לזאת שכולנו חווים -
ברית המילה.
מנהג מילת זכרים ידוע בהיסטוריה כבר
אצל המצרים הקדמונים, שמלו כנראה רק את הכוהנים.
מקורותיו הפרה-היסטוריים של המנהג
אינן ברורות, אך קשורים כנראה בטקסי קורבן; תחליף זול יותר לקורבן אדם או שריד
לסירוס ילדים על ידי אביהם כחלק מהשליטה הפטריארכאלית במשפחתו.
המילה היתה נפוצה גם בקרב עמי כנען
עוד לפני כיבוש הארץ מלבד מהפלשתים והפיניקים, הידועים בשמם "ערלים".
מילה היא אקט כירורגי בו מוסר עור
העורלה של התינוק מעל איבר מינו.
בניגוד לדעה הרווחת, ברית מילה אינה
הופכת ילד ליהודי ואי ביצועה אינו שולל את יהדותו של ילד יהודי.
העם הנבחר, חוץ מהיותו אוסף של אנשים
תרבותיים וחביבים, קיבל את הציווי האלוהי הזה דרך אברהם אבינו, שלא זו בלבד שמל את
בנו יצחק - אלא גם מל את עצמו. אירועי מילה נוספים שמוזכרים בספר הספרים הם מילת
בנו של משה רבנו על ידי אמו, והאירוע שבו נדרש יהושע למול את כל הזכרים שטרם
נימולו לקראת הכניסה לארץ ישראל. אפיזודה עורלתית מצוינת במיוחד מספק לנו המלך
דוד, שבמקום מוהר שפוי בסגנון בית בסביון, הביא לכלתו מיכל ובו 200 עורלות פלשתים.
אנחנו לא לבד: לצד 97 אחוזים
מהיהודים ילידי הארץ שממשיכים במנהג, המילה עדיין מקובלת אצל המוסלמים, שם היא
מתבצעת בגיל 13-12.
בקרב שבטים אחדים באפריקה, באוסטרליה
ובאמריקה, המילה מתפקדת על תקן טקס קבלת הילד לחברת הבוגרת. בקרב המדינות דוברות
האנגלית (ארה"ב, קנדה, אנגליה, אוסטרליה וניו זילנד) היתה מקובלת המילה
מסיבות רפואיות החל מסוף המאה הקודמת, והתבצעה בבית החולים ביום השני להולדת הבן.
אבל בעשרות השנים האחרונות נסוגו רוב המדינות, ורק בארה"ב עדיין מלים כ-60
אחוז מהילודים.
דרום קוריאה מככבת כבר 50 שנה כמדינה
היחידה בה מקובל למול כמעט את כל הילודים מסיבות רפואיות.
מה זאת בכלל עורלה?
אצל גברים בוגרים נעשה עור הפין
לקראת העטרה דק יותר ורגיש יותר מבחינה מינית. בשל אורכו הרב של העור השלם נוצר
"קפל" שמכסה את העטרה ומגן עליה.
העורלה היא מעין שרוול שהוא המשך
ישיר של עור הפין המכסה את העטרה. השרוול הזה מתחלק לחלק חיצוני ולחלק פנימי,
כשהחיצוני מגיע עד קצה העטרה והפנימי מתחיל בקפל שנוצר כלפי פנים ומתחבר לפין
בדיוק מתחת לעטרה. בחלק הזה יש לא פחות מ-55 מטר
של עצבים ומאות קצות עצבים.
כדי להמחיש את איכויותיה של העורלה:
בעשורים האחרונים נמכרו אלפי ערלות למעבדות מחקר ביולוגיות כחלק מחקר ייצור העור
המלאכותי. מתברר שכל אחת מכילה די חומר גנטי לגידול 22,500 מ"ר של עור.
להלן סדרת הנימוקים של המתנגדים
לתהליך המילה. לא חייבים להסכים איתם, אבל מעניין לשמוע. אז ככה:
הלכה החדירה - כבר סיכמנו שהעורלה היא
מעין שרוול שהעטרה נתונה בו. בעת קיום יחסי מין הפין יכול להתכנס לתוך העורלה,
ולפעולה הזו יש שלושה יתרונות: קודם כל, החדירה פחות מכאיבה כי חלק מהפעולה נעשה
בתוך הפין. דבר שני, הפין לא מוציא לחות מהנרתיק אל האוויר (כפי שקורה עם פין
נימול) משום שהוא בעצם יוצא אל תוך עצמו, וכך החדירה חלקה יותר. ואחרון חביב -
כשהגבר מגורה אבל לא מעוניין בשפיכה הוא יכול לכנס את איברו בתוך העורלה מבלי לצאת
מהנרתיק, ולשלוט בתזמון השפיכה.
הלכה הלחות - העורלה הפנימית היא רקמה רירית, כמו הצד הפנימי של עפעף העין או
הלחי. היא מפרישה נוזל צמיגי (סמגמה) וכשהיא איננה - אין לחות.
הלך השומר - אברי מין שלמים שומרים על
רגישותם יותר טוב מאברים נימולים ומוגנים יותר מפני זיהומים.
בשנים הראשונות לחיי הילד, העורלה
דבוקה לעטרה ומגינה עליה מפני שתן או חיידקי צואה המצויים בחיתול.
כנגד כל אלה חשוב לציין שתי עובדות.
הראשונה: כפי שכבר צוין, הסיכוי ללקות בסרטן הפין נמוך בהרבה בקרב נימולים.
השנייה: לפחות 15 אחוז מהגברים שאינם עוברים מילה בילדותם ייאלצו לעבור אחת
בבגרותם כתוצאה מדלקת נפוצה למדי בשם פומוזיה. אז כבר מדובר במילת חירום, פרוצדורה
מאוד לא נעימה.
הפרעות בזקפה - הגורמים:-
עורלה שאיננה היא בעיה קטנה, אם
בכלל. זקפה שאיננה היא בעיה הרבה יותר גדולה.
אי יכולת להגיע לזקפה או לשמור עליה,
פליטה מוקדמת או אי יכולת להגיע לשפיכה - כל אלה מונעים מהגבר להפרות את ביצית האישה
(ועוד לא דיברנו על הצרות הפסיכולוגיות).
בעיות בזקפה מתחלקת לכמה סוגים:
אנטומיות - בגלל פגם באיבר המין.
עצביות - אין אונות הנובעת משיתוק העצבים האחראים על הזקפה.
פונקציונליות - נובעות מפגם אנטומי או אורגני, כמו ספירת זרע
נמוכה, מחלת כלי דם היקפית, סוכרת, שימוש בתרופות על בסיס קבוע אלכוהול, סמים ועישון כבד.
פסיכולוגיות - נגרמות עקב הפרעה נפשית כמו חשש מזיהום, דיכאון,
זעם, תשישות, שיעמום, בעיית הערכה עצמית וחשש מכישלון.
חבלות בעמוד השדרה או מחלת עצבים - אלצהיימר, טרשת נפוצה ופרקינסון.
סימפטומטיות - נגרמות בגלל בריאות לקויה, שימוש בתרופות או רקע
של מחלה.
הפרעות בזקפה - פתרונות:-
לא משנה מה הם הגורמים, אם יש בעיה
להגיע לזקפה - זה הזמן לגשת לרופא. יש כמה דברים שעשויים למנוע אותה. חשוב להקפיד
על דיאטה מאוזנת ולהיפטר מכל הג'אנק פוד.
במקביל מומלץ לצרף לרשימת המכולת
גרעיני דלעת ומזון מלכות.
כדאי להימנע מפעילות פיזית מאומצת,
מאמבטיות חמות ומסאונות לוהטות, שגורמות לספירת זרע נמוכה ולירידה בייצור
ההורמונים הקשורים לאונות ולדחף המיני.
ולא פחות חשוב - לא לעשן, להימנע
מאלכוהול (שמקטין את היכולת לייצר טסטוסטרון), ולזכור שסמים פוגעים בנימי הדם
המספקים דם לפין.
סיוע ידני - מכשיר ואקום יוצר זקפה על
ידי יצירת ואקום מסביב לפין, וכך מגביר את זרימת הדם לפין.
המכשיר מורכב משלושה חלקים: שפופרת
מפלסטיק שהפין מוחדר לתוכה, משאבה ידנית או חשמלית ששואבת את האוויר מחוץ לשפופרת,
וטבעת גומי המונחת בבסיס הפין בכדי לשמר את הזקפה אחרי הורדת השפופרת ובמהלך
המשגל, באמצעות מניעת החזרת הדם מהפין לגוף.
חשוב לזכור ששימוש ממושך במכשיר
ואקום עלול במקרים מסוימים לגרום לפגיעה בכלי הדם של הפין.
טיפול תרופתי - יש שלוש דרכים לטיפול
תרופתי באין אונות: כדורים, הזרקה ישירה לתוך הפין או החדרה לתוך השופכה. תרופה
שזכתה למעמד של סלבריטאית-על היא הוויאגרה, שפועלת על ידי הגברת השפעת
הניטריק-אוקסיד, אותו חומר שגורם לרפיון השריר בפין כתגובה לגירוי מיני, ומאפשר
הגברת זרימת הדם אל הפין.
בניגוד לתרופות המוזרקות ישירות לתוך
הפין, השפעת הוויאגרה מתחילה לאחר כשעה ונמשכת בממוצע כחמש שעות. תופעות הלוואי
האפשריות: כאבי ראש, אודם בפנים (אצל עשרה אחוזים מהמשתמשים), צרבת, גודש באף,
הפרעות ראייה ושלשולים.
נכון שמדובר בתופעות קלות בדרך כלל,
שחולפות לאחר מספר דקות עד שעות, אבל לבוא זב חוטם, סמוק פנים ומשלשל לסקס זה לא
להיט.
אם בכל זאת החלטתם לנסות, חשוב לזכור
שהוויאגרה יעילה בעיקר אצל גברים הסובלים מאין אונות כתוצאה מיתר לחץ דם, דיכאון
ובעיות במערכת העצבים ובעמוד השדרה - ובמידה פחותה אצל גברים עם סוכרת או אחרי
כריתת ערמונית.
כמה מלים בלתי נמנעות על האשכים
כולם יודעים שאתה גבר עם ביצים. אבל
האם שאלת את עצמך פעם למה?
האשכים הם המקום שבהם נוצרים תאי
הזרע והורמון הרבייה הזכרי, הטסטוסטרון.
מדובר, באברים פנימיים.
אצל בני אדם - כמו אצל כל בעלי
החוליות - נוצר זוג אשכים בעובר בחלל הבטן, אבל בניגוד לרוב החולייתנים אצל האדם
הם צונחים עוד במהלך ההתפתחות העוברית לתוך שקי האשכים המצויים מחוץ לגוף.
למה זה קורה? כי ה"הרחקה"
הזאת הכרחית להתפתחות תאי זרע תקינים.
הטמפרטורה בתוך גוף האדם גבוהה מדי,
ועלולה לפגוע בחיוניותם.
מיקום האשכים, אגב, אינו סימטרי לחלוטין.
אצל שני שלישים מהגברים, מורים
המחקרים, השמאלי נמוך יותר מהימני.
רגע של עברית: יש לומר אֶשֶך ולא אֲשָך
הסיבות לאי פוריות
אלכוהול, זיהום ואפילו תחתונים
צמודים מדי
מהו בעצם אי פריון?
ברוב המקרים מדובר בייצור זרע דל,
שנגרם מכמה סיבות אפשריות: חשיפה לרעלים או לקרינה, בעיה גנטית, חשיפת האשכים
לטמפרטורה חמה לאורך זמן, שתיית אלכוהול מרובה, עישון או סמים, זיהום שנבע מחזרת
והסתבך בתקופת ההתבגרות או אחריה, בעיות הורמונליות בבלוטת יתרת המוח, באשכים,
בבלוטת התריס או בבלוטת יותרת הכליה, חסימה של מעבר זרע כתוצאה מזיהום של איבר
המין או האשכים, ולבישת תחתונים צמודים מדי.
לעתים אי הפריון נגרם מבעיה בתכונות
של הזרע, כמו: צורה מעוותת, בעיה בתנועתיות שלו או בזמן חיים קצר מהרגיל.
חוץ מזה, יש כל מיני סיבות שיכולות
לגרום לייצור זרעים לא תקינים, כמו: דלקת באשכים, התנפחות של ורידי שק האשכים
והתפתחות לקויה של האשכים.
אי פוריות בגלל בעיה בשפיכה כוללת את
הבעיות הבאות: שפיכה מוקדמת, שפיכה אחורית, אין- אונות, סיבוך של ניתוח או של
טיפול בקרינה.
גם הגיל יכול להוות סיבה לירידת
הפוריות, ואנחנו מדברים על כל מה שמעל 40 שנה.
אפשר היה להמשיך לדון כאן בבעיות
פוריות ובפתרונות אפשריים, אבל האמת שיש רק פתרון אחד: ללכת לאחת המעבדות המתמחות
בנושא. זה לא עסק לתרופות סבתא.
מוזר ומעניין
חוקרים הולנדים שכנעו שמונה זוגות
לעשות סקס בתוך מכשיר אם.אר.איי (שנראה מבפנים קצת כמו ארון קבורה, אבל בלי הכריות
הנוחות), כדי שיוכלו "לחקור" את זוויות אברי המין במהלך הסקס.
התגלית שלהם: הפין מקבל צורה של
בומרנג כשנמצאים בתנוחה המיסיונרית.
למה? ככל הנראה, הפין מכופף מעט למטה
באזור עצם אגן הירכיים של האישה לפני שהוא מתעקל שוב כלפי מעלה.
לפי החוקרים, הכיפוף הקטן מסייע
בגישה טובה יותר לנקודת הג'י של בת הזוג.
